למאמר זה שני חלקים והוא בא לנסות ולתאר, באופן תיאורטי, מה יהיו הביטויים של תסמונת הדחק הפוסט טראומטית לפי הרפואה הסינית.
מהי תסמונת הדחק הפוסט טראומטית?
תסמונת הדחק הפוסט-טראומטי נמנית על קבוצת הפרעות נפשיות המכונות "הפרעות חרדה". קיימת הבחנה בין "פחד" ל"חרדה": פחד הוא תגובה אדפטיבית ואף הכרחית למצב שיש בו סכנה ממשית; החרדה שונה ממנו בהיותה תגובה למצב לא-אמיתי או למצב מדומיין - אך כמובן שהאיום עדיין נחווה כאמיתי מאוד עבור האדם החרד. גם הרפואה הסינית מבחינה ביניהם: פחד הוא רגש הקשור לכליות (אלמנט המים), ואילו חרדה היא רגש העולה מן הלב (אלמנט האש).
בעתות של חרדה אקוטית (Stress), תגובת הגוף מאופיינת כ-"Fight or Flight" (הילחם-או-ברח). זהו מצב חירום: במצבי לחץ הגוף זקוק לאנרגיה זמינה ומהירה ככל האפשר: הכבד משחרר סוכרים (גלוקוז) כדי "לתדלק" את השרירים, הורמונים משתחררים על מנת להפוך שומן וחלבונים לסוכרים; קצב הלב עולה, לחץ הדם עולה, קצב הנשימה עולה והשרירים נמתחים. פעולות גופניות חשובות פחות, כגון עיכול, מרוסנות: הרוק והליחה מתייבשים ומאפשרים מעבר רחב יותר של אויר אל הריאות (יובש בפה הוא סימן מקדים ללחץ וחרדה). הגוף מפריש אנדורפינים (משככי-כאב), וכלי-הדם הסמוכים אל העור מתכווצים כדי לצמצם את הדימום במצב של פגיעה. הטחול משחרר תאי-דם אדומים נוספים, על מנת להגביר את העברת החמצן, ומח-העצם מייצר תאי-דם לבנים כדי להלחם בזיהום אפשרי.
למעשה מגיבות בגוף שתי מערכות עצבים: מערכת העצבים הסימפתטית ומערכת העצבים הפרה-סימפתטית. מערכת העצבים הסימפתטית מציידת את האורגניזם בכלים לתגובה מיידית. עם היעלם מצב הלחץ, נכנסת מערכת העצבים הפרה-סימפתטית לפעולה – המערכת שתפקידה לשמר אנרגיה - ומשיבה את האורגניזם למצבו הרגיל. במצב של PTSD, מערכת העצבים הסימפתטית מעוררת גם מגירויים שאין בהם איום אמיתי; ובנוסף, מערכת העצבים הפרה-סימפתטית אינה מעוררת דיה על מנת להחזיר את הגוף למצבו הרגיל. כתוצאה מכך נשאר הגוף במצב של תגובת-לחץ זמן רב מהדרוש ובמקרים רבים מהסביר. תגובת fight-or-flight של הגוף היא יעילה כאשר יש סכנה פיסית הדורשת תגובה מיידית; אולם זו אינה תגובה אדפטיבית לרבים ממצבי הלחץ של העולם המודרני. במצבים בהם לא ניתן לנקוט בפעולה מיידית, או כאשר מצב הלחץ מתמשך, תגובות גופניות כה אינטנסיביות, הנמשכות זמן ממושך, עלולות לגרום לנזק.
התסמינים העיקריים של [ב]PTSD:
חוויה מחדש:
תגובה נפוצה בקרב אנשים שעברו אירוע טראומטי. החוויה מחדש כוללת מחשבות לא רצויות הקשורות לטראומה, כשהאדם מוצא כי אינו מסוגל להיפטר ממחשבות אלו. לחלק מהאנשים שעברו טראומה יש פלאשבקים (החזרים/הבזקים) של האירוע, או דימויים מאוד חיים שלו, הנותנים תחושה שהאירוע מתרחש ברגע זה. סיוטים מהווים גם הם תגובה שכיחה לאירוע טראומטי.
פחד וחרדה:
אנשים הסובלים מ-PTSD חשים לעיתים שינוי בתחושת הביטחון שלהם בעולם. הם מרגישים מפוחדים וחרדים כשהם נזכרים באירוע הטראומטי. גורמים נוספים הגורמים לחרדה כוללים זמן מסוים במשך היום, מקומות, ריחות, רעשים או כל מצב אחר שעלול להזכיר את האירוע הטראומטי.
הימנעות:
הצורה הרגילה ביותר של הימנעות היא הימנעות ממצבים שמזכירים את הטראומה (למשל, הימנעות מהמקום בו אירעה הטראומה). אך לעיתים גם גורמים שקשורים באופן עקיף יותר לטראומה מעוררים חרדה (למשל, נטייה לא לצאת בערבים, אם הטראומה קרתה בלילה). סוג נוסף של הימנעות הוא ניסיון להרחיק את המחשבות והרגשות הכואבים. הניסיון לא להרגיש עלול להוביל לתחושה של קהות רגשית או להעדר של רגשות. מצב זה מקל לעיתים על חווית הרגשות המפחידים, אך הוא מונע גם את חווית הרגשות הנעימים - ובכך נמנעים מהאדם גם רגשות של סיפוק ואהבה.
עוררות-יתר:
אנשים החווים עוררות מוגברת מרגישים דרוכים כל הזמן; פיסית הם חשים לעיתים קופצנות ורעד. הם מרגישים שהגוף "עובד על טורים גבוהים" (למשל, שהדופק שלהם מהיר מאוד) ושמתח השרירים שלהם גבוה. הם נבהלים בקלות (תגובת רתע – startle) ומגיבים בחוזקה לדברים פעוטים. מצב זה עלול לגרום בהמשך לקשיים בריכוז ולקשיי שינה: קושי להירדם, איכות שינה נמוכה ומספר רב של התעוררויות במהלך הלילה. עוררות מוגברת מתמשכת עלולה להוביל לחוסר סבלנות ורגזנות. במחקרים נמצא כי עוררות מוגברת של מערכת העצבים הסימפתטית יכולה לגרום לנזקים גופניים ממשיים. אנשים הנמצאים בלחץ מתמשך חשופים יותר למחלות כמו לחץ-דם גבוה, מחלות לב ועורקים (התכווצות של שרירי הלב ושל העורקים המובילים אליו, העלולים לגרום גם להתקף-לב), וירידה כללית ביעילות המערכת החיסונית של הגוף וביכולת שלו ללחום במחלות.
כעס:
אנשים שעברו טראומה חשים לעיתים כעס לא רק כלפי האירוע והמעורבים בו, אלא גם כלפי אנשים אחרים. לעיתים אנשים שעברו טראומה כועסים בגלל תחושת המתח הפנימי שהם חשים ולכן הם נוטים לכעוס מהר יותר ("פתיל קצר"). הכעס יכול לנבוע גם מהתחושה ש"העולם אינו הוגן"; הכעס יכול להיות מכוון פנימה: מתחושה של אכזבה על האופן שבו הגיב בזמן הטראומה, מחוסר ההתאוששות שלו אחריה, מהכאב שהוא ממשיך לכאוב, ולפעמים גם מהכאב שהוא גורם לסביבתו. הכעס יכול להוביל להתרחקות מאנשים, כולל מהקרובים ביותר.
דיכאון:
דיכאון כולל מצב רוח ירוד, תחושה של חוסר תקווה וייאוש. אדם מדוכא בוכה לעיתים קרובות יותר, מאבד עניין באנשים אחרים ובפעילויות שנהג ליהנות מהם. יש שחשים שתוכניותיהם לגבי העתיד איבדו ממשמעותן, או שאין סיבה טובה להמשיך לחיות. רגשות אלה עלולות להוליך למחשבות אובדניות, ואף לניסיונות התאבדות.
אשמה ובושה:
יש המאשימים עצמם על דברים שעשו או לא עשו על מנת לשרוד במהלך האירוע: "הייתי צריך לנהוג לאט יותר", "הייתי צריך לדעת שזה יקרה", "הייתי צריך להלחם חזק יותר". יש החשים בושה כיון שבמהלך האירוע הטראומטי נאלצו לעשות דברים, שבמצב נורמלי לא היו עושים. לעיתים גם הסביבה הקרובה סבורה כי לא עשו מספיק או היו צריכים לנהוג אחרת.
פגיעה בדימוי העצמי:
לעיתים האדם רואה את עצמו באופן שלילי אחרי אירוע טראומטי, והדימוי העצמי שלו הופך שלילי יותר. לדוגמא, יש אנשים שמרגישים ש"אם לא הייתי כל כך חלש/פחדן/טיפש - זה לא היה קורה לי". לעיתים קרובות הסובלים מ-PTSD רואים גם את העולם ואת האנשים האחרים באופן שלילי יותר, והאמון שלהם באחרים נפגע.
המודל של הרפואה הסינית לחרדה[ג]
כפי שציינתי, PTSD נמנית על קבוצת הפרעות נפשיות המכונות "הפרעות חרדה" (קבוצה זו כוללת למשל פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים או פתוחים, פחד קהל ופוביות שונות). לפי הרפואה הסינית הקלאסית (Traditional Chinese Medicine, להלן: TCM) קיימים חמישה גורמים אפשריים לחרדה:
1. שילוב של קונסטיטוציה חלשה ופחד פתאומי. תסמינים: פלפיטציות, חוסר מנוחה, שינה המופרעת בחלומות, אנורקסיה. ההשפעה העיקרית היא על הלב. הטיפול יתמקד בהרגעת הלב וע"י כך הרגעת ה-mind, הנשלט על ידי הלב.
2. חוסר בדם הלב בגלל איבוד דם ומחלה כרונית. תסמינים: פגיעה בזיכרון ובריכוז, פלפיטציות, סחרחורות, חיוורון, ורטיגו, ראיה מטושטשת. ההשפעה העיקרית היא על הלב – יותר על דם הלב מאשר על צ'י הלב. שלושה יעדים עיקריים לטיפול: היעד הראשון - בנית דם ע"י חיזוק הטחול (שולט בעיכול ולפיכך המקור העיקרי לייצור דם). היעד השני – הנעת הדם. היעד השלישי – חיזוק הלב.
3. עודף אש הנובע מחוסר יין. תסמינים: פלפיטציות, רוגזנות, חוסר שינה, סחרחורות, טיניטוס. ההשפעה העיקרית היא חוסר מים בכליות ובלב, יחד עם חוסר דם. היעד לטיפול הוא ניקוי הכליות, הוצאת חום מהלב והרגעת ה-mind.
4. אצירה של נוזלים עכורים בשל פגיעה בטחול ובכליות. תסמינים: פלפיטציות, עומס בחזה, עייפות, שיעול עם ליחה, צמא ללא רצון לשתות. הטיפול יהיה באיזון הטחול והכליות – רגולציה של המים וחימום היאנג על מנת למנוע הצטברות של מים.
5. ליחה ואש פנימית. ליחה נובעת מחוסר בטחול ועודף אש עקב סטגנציה חמורה במעברי האנרגיה של בכבד וכיס המרה. החום מייבש את המים ומותיר את הליחה. הגורמים לסטגנציה בכבד ובכיס המרה הם רגשות מודחקים, שימוש בכימיקלים כמו אלכוהול, קפאין וסמי-מעבדה, מחלה ממושכת. תסמינים: פלפיטציות, רוגזנות, "פתיל קצר", אובססיה וחלימת-יתר. גם סכיזופרניה ואפילפסיה קשורות למצב זה. הטיפול: הסרת ליחה והסרת חום.
